מה הקשר בין ציור לאיפור?
רוב האנשים לא מחברים ביניהם.
ציור נתפס כמשהו שנעשה על קנבס. איפור – על הפנים.
אבל מבחינתי, הקווים ביניהם מטושטשים. כי גם פה וגם פה – זו אמנות. זו נשימה. זה רגע שבו עוצרים הכול כדי להתבונן.
והכי חשוב – זה סיפור.
כמאפרת וכציירת, אני מרגישה שזה לא שני כובעים שונים – זו אותה מהות שפועלת דרך מדיומים שונים.
האחת מספרת סיפור בצבעים שמרוחים על בד, והשנייה מספרת סיפור דרך מבט, לחי, שפתיים.
🖌️ הקנבס הכי חי שיש – הפנים שלך
כשהתחלתי לצייר, למדתי להסתכל.
לראות צל, להבין מבנה, לשים לב לניואנסים שבין כהה לבהיר, בין עגול למוארך.
כשהעברתי את המבט הזה לעולם האיפור – הבנתי שהפנים הן הקנבס הכי חי ומורכב שקיים.
אין כאן שטח חלק וצפוי כמו בד.
הכול דינאמי – עור שזז, עיניים שממצמצות, רגשות שמופיעים תוך שנייה.
אבל בדיוק בגלל זה – זה קסום.
בדיוק כמו בציור, גם באיפור אני לא מנסה "לכסות" – אלא לחשוף.
לא להפוך אותך למשהו אחר – אלא להאיר את מה שכבר קיים.
🎨 צבע, קומפוזיציה, איזון – שפה אמנותית אחת
כשאני בונה מראה איפור, אני לא חושבת רק על מוצר.
אני חושבת על שכבות, איזון, מיקוד.
- כמו שבציור אני בוחרת היכן למקם את עיקר תשומת הלב – כך באיפור אני בוחרת אם העיניים יהיו המרכז או השפתיים.
- כמו שבציור אני מאזנת בין צבעים קרים לחמים – כך גם באיפור אני שואלת את עצמי: מה ירכך? מה יחזק? מה יתנגש ומה ידבר יחד?
- כמו שבציור כל קו משנה את ההרמוניה – כך גם הצללה קטנה יכולה לשנות הבעה.
אין כאן נוסחה. יש הרגשה.
אני נותנת לאינטואיציה להוביל, בדיוק כמו מול בד לבן.
🌸 רגש דרך צבע – מה שהאמנות לימדה אותי
העולם של איפור מקצועי לפעמים נשמע קר ומדויק מדי.
אבל אני באה מהמקום ההפוך – מהמקום שבו רגש הוא חומר הגלם.
אני בוחרת צבעים לא לפי טרנד – אלא לפי תחושת בטן.
אני בונה מראה לפי האנרגיה של האישה שמולי – לא לפי שבלונה מוכנה מראש.
האם היא שקטה? נועזת? פגיעה? פורחת?
האם יש שם עצב? עוצמה? עדינות?
האמנות לימדה אותי דבר חשוב:
שכל מברשת שאת מחזיקה ביד – היא המשך של הלב.
וכשאני מאפרת מישהי – אני מביאה איתי בדיוק את זה.
צבעים שמרגישים משהו.
🧠 עין של אמנית – דיוק של מאפרת
לצייר לימד אותי דיוק.
להבין פרופורציה.
להתבונן במרחק של חצי סנטימטר ולהרגיש הבדל.
זה מדויק גם באיפור.
אני שמה לב לפרטים הכי קטנים:
- גבה שזקוקה לריכוך קל
- שפתיים שדורשות סימטריה
- לחי עם עומק שצריך להישאר – לא להיעלם מתחת למייקאפ
אני בונה מראה עם עין של אמנית – אבל עם אחריות של מאפרת.
אני יודעת מתי לעצור. מתי לנשום. מתי לא לגעת.
💗 לסיום – בשבילי, אין הבדל אמיתי
כשאני מציירת – אני שקטה. קשובה. נוכחת.
כשאני מאפרת – אותו דבר בדיוק.
שתיהן דרכים שבהן אני יוצרת קשר עם העולם.
שתיהן מתחילות בהתבוננות. שתיהן בנויות על ניואנסים.
שתיהן לא עוסקות רק ביופי – אלא ברגש, בסיפור, בחיבור אנושי.
וזה מה שאני מביאה איתי לכל אישה שמולי:
לא רק טכניקה, לא רק צבע – אלא לב של אמנית.
שמקשיבה. שרואה. שיוצרת איתך ביחד משהו שהוא שלך – אבל גם קצת שלי.